<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין קע"ב</h1>
<h2>דף כא:</h2>
והמצוה הקע"ב היא שהזהירנו מאכול בהמה טמאה וחיה טמאה והוא אמרו ית' (ראה י"ד) את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וכו' את הגמל ואת הארנבת ואת השפן ואת החזיר. ואולם שאר בהמה טמאה לא בא עליה לאו בבאור אבל מאמרו (שם) כל בהמה מפרסת פרסה ומעלת גרה בבהמה אותה תאכלו הנה הודיע שכל מי שאין בו שני הסימנין האלו יחד הוא מוזהר מאכילתו. אבל הוא לאו הבא מכלל עשה שהתבאר שהוא עשה והשורש אצלנו (ע' ל"ח וש"נ) לאו הבא מכלל עשה עשה ואין לוקין עליו. ואמנם נאסר לנו שאר בהמה וחיה טמאה ואנו חייבין על אכילתן מלקות בקל וחומר שאנו אומרין כשהיה החזיר והגמל שבו סימן טהרה אחד לוקין עליו קל וחומר לשאר בהמה וחיה שאין להן סימן טהרה כלל שלוקין עליהן. ושמע לשון ספרא (שמיני רפ"ג) בכל זה, אמרו אותה תאכלו אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין תלמוד לומר את זה לא תאכלו ממעלי הגרה אין לי אלא אלו בלבד שאר בהמה וחיה טמאה מנין ודין הוא מה אלו שיש בהן סימן טהרה הרי הן בלא תעשה על אכילתם שאר בהמה טמאה שאין בהן סימן טהרה כלל אינו דין שתהא בלא תעשה על אכילתן נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מקל וחומר נמצאת מצות עשה שלהן מן הכתוב ומצות לא תעשה מקל וחומר. אבל זה הקל וחומר אמנם הוא לגלויי מילתא בעלמא כמו שזכרו (סנה' ע"ו.) בבתו מאנוסתו לפי מה שנבאר במקומו (ל"ת של"ו), ולפיכך כל מי שיאכל כזית מבשר בהמה או חיה טמאה מאי זה מין שיהיה מהן לוקה מדאורייתא. ודע זה.
